מ "י - המחלקה לחקירות שוטרים נ' רוזן

גזר דין

הכרעת הדין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית. בהתאם לממצאי הכרעת הדין, ביום 26.10.2006, שירת הנאשם כשוטר בתחנת לוד. המתלונן היה אותה עת מעוכב בתחנה על רקע חשד לרכישת סמים. בשלב מסויים ביקש המתלונן מהנאשם לצאת לשירותים. הנאשם סירב לכך ולאחר דין ודברים ביניהם המתלונן נעמד מאחורי כיסא תוך שהוא אוחז בשתי ידיו את המשענת.

בשלב זה הנאשם התנפל על המתלונן מתוך סברה שזה עומד להניף או לזרוק עליו את הכיסא ונתן לו אגרופים וסטירות, וכן בעיטה אשר בעטים המתלונן נחבל, ירד מפניו דם, ושיניו התותבות עפו.

האירוע הסתיים בכך שהנאשם הפיל את המתלונן על הריצפה.

בממצאי הכרעת הדין נקבע, שאף שהיה יסוד לנאשם להשתמש בכח סביר כנגד המתלונן כדי למנוע את זריקת הכיסא לעברו, הרי שתגובתו היתה בלתי מידתית בעליל. הנאשם נקט בכח בלתי סביר, שאינו פרופורציונאלי לסכנה שנשקפה לו אותה עת מהמתלונן, והנזק שנגרם למתלונן הינו גדול בהרבה מהנזק שהיה צפוי לנאשם ממעשהו של המתלונן.

טיעוני המאשימה

ב"כ המאשימה עתרה להטלת מאסר בפועל אשר ירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי משמעותי למתלונן.

ב"כ המאשימה נימקה את עתירתה בכך שמדובר בעונש סביר וראוי בשל העדר עברו של הנאשם, תרומתו למדינה וחלוף הזמן מאז האירוע. לטענתה, סירוב הנאשם לאפשר למתלונן לגשת לשירותים אינו מהווה עבירה פלילית, אך, יש בכך התעמרות של שוטר על חלש ממנו, וניתן להניח כי מקצת יחס אנושי היה מייתר את כל הדיון.

ב"כ המאשימה הטעימה כי המתלונן, מלבד השימוש בסמים, לא עשה דבר רע ואף סיפר מיוזמתו כי צרך סמים ולא התנגד לעיכובו בתחנה עד אשר יביאו את ספק הסמים. לכן, כל שימוש בכוח היה מיותר. גם אם היתה סיבה לשימוש בכוח הרי שהתנפלות הנאשם באגרופים, סטירות ובעיטה על המתלונן הייתה חסרת מידתיות, וגרמה לחבלות לנאשם ששיניו התותבות עפו.

הנאשם לא סייע למתלונן, לא הזמין טיפול רפואי ואף לא דיווח לאיש על מעשיו או לכל הפחות על פגיעתו של המתלונן. הנאשם הוסיף חטא על פשע כאשר כתב בזכ"ד בצורה נחרצת ושקר גס שלמתלונן לא נגרם כל נזק. מעשה זה כשלעצמו מהווה נסיבה חמורה, שכן בתי המשפט לא אחת מסתמכים על זכ"דים או דו"חות פעולה שרושמים שוטרים .

מעשים אלה פגעו לא רק במתלונן אלא בציבור בכללותו שכן, הינם מערערים את אמונו באכיפת החוק ובמשטרה בפרט וכן, פוגע בשמם של השוטרים אשר מוצגים ככאלה הפועלים ללא שיקול דעת וסבירות.

מול זכות השוטרים להשתמש בכוח, מתוך הבנה שבחלק מתפקידם נקלעים הם לסיטואציות שהשימוש בכוח הוא הכרחי, עומדת החובה להפעיל שיקול דעת ולפעול במידת הנחיצות ולא מעבר.

על כן סבורה ב"כ המאשימה כי יש להוקיע מעשים אלה באמצעות ענישה מחמירה.

טיעוני הנאשם

ב"כ הנאשם הצביע על כך שהמדובר באירוע משנת 2006, כאשר הנאשם הינו שוטר אשר משרת במשטרה מזה 9 שנים וללא הרשעות קודמות. הנאשם, התגייס ליס"מ ובמשך שנות שירותו ביצוע מאות מעצרים ועובדה היא שבאף מקרה הוא לא התנהג בצורה אלימה, וזהו המקרה האחד והיחיד במשך כל שהותו.

לטענת ב"כ הנאשם במקרה זה ניתן להסתפק בעונש מאסר צופה פני עתיד, שכן, אין ספק שהנאשם והסובבים אותו הפיקו את הלקח.

הסניגור טוען כי הטלת עונש של מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות יחרוץ את גורלו של הנאשם, אשר יאלץ לעזוב את משטרת ישראל ולא יוכל להמשיך בפרנסתו במשטרה.

הסניגור אף הצביע על כך שבהתאם לממצאי הכרעת הדין אין המדובר במעשה תקיפה שהחל ללא סיבה גלויה ונראית לעין, אלא המדובר בשימוש בכח שהחל מסיבה מוצדקת וכדין אך חרג מהפרופורציות הנדרשות.

הסניגור גם היפנה לנסיבות אישיות של הנאשם בכך שאביו הלך לעולמו לפני כשנה בצורה לא טבעית, והותיר אחריו חובות רבים אותם יש לפרוע. נוכח האמור קיים במשפחת הנאשם סכסוך משפחתי, וכן הנאשם תומך באחיו הסובל מבעיות רפואיות מבחינה כלכלית, ומטפל בו בצורה יומיומית כדי שזה יוכל להמשיך בדרכו.